העיר השקופה: למה אנחנו עדיין מפנים זבל כמו במאה הקודמת?

כשאתם צועדים ברחובות העיר שלכם אתם לא חושבים בדרך כלל על התשתיות ש"רצות" מתחת למדרכות, לכבישים ולבניינים.
אם העיר היתה שקופה, היינו מתבוננים בהתפעלות ברשתות המים, החשמל והביוב, שזורמות בשקט, במערכות סגורות, חכמות ואוטומטיות - מתחת לרגלינו.
מדהים שבעידן שלנו, אנחנו עדיין מקבלים את העובדה שדווקא האשפה שלנו - מכל הדברים שבעולם - נשארת גלויה לעיניים - והאמת שגם לנחיריים.
קודם כל בפחי הזבל, מתחת לבניין, ואח"כ במשאיות כבדות, רועשות ומזהמות שמפלסות את דרכן ברחובות העיר.
ההשוואה בין שיטת הפינוי המסורתית, שבה האשפה חיה לצידנו - לבין המערכת פינוי אשפה פניאומטית, שמעבירה את האשפה ל"יקום בלתי נראה" היא השוואה כמעט בלתי הוגנת.

כמו להשוות סמארטפון חדשני לטלפון חוגה.
כמו להשוות מכונית חשמלית ל"חיפושית" ישנה.
או כמו להשוות…. הבנתם את הרעיון - המשיכו כיד הדמיון הטובה עליכם.

הטכנולוגיה העתיקה מול הטכנולוגיה החדשנית

ובכל זאת, לטובת הקוראים שלא שמעו על מערכות פניאומטיות לפינוי אשפה, בוא ננסה לערוך השוואה בין הטכנולוגיה העתיקה לטכנולוגיה החדשנית.

 השוואה: פינוי אשפה מסורתי מול פינוי אשפה פניאומטי

אתגרי העיר המודרנית: מניהול ידני לניהול אסטרטגי

ערים ושירותים ציבוריים מתמודדים כיום עם אתגרים משמעותיים בניהול המרחב העירוני. נבחרי ציבור, רשויות ויזמים נדרשים לתת מענה לציפיות התושבים, מול עיור מואץ ושינויי אקלים. המעבר מפינוי מסורתי לפינוי פניאומטי הוא קפיצה טכנולוגית עצומה - מעולם ישן של תפעול ידני, לעולם מודרני, של ניהול אסטרטגי חכם ומבוסס-נתונים. בדיוק כפי שלא נתכנן היום שכונה ללא סיבים אופטיים או תשתיות חשמל תת-קרקעיות, כך אין עוד היגיון להמשיך לאגור את האשפה במרחב הציבורי. תשתית בלתי נראית, המייצרת איכות חיים מעלה את ערך הנדל"ן ומציבה את המרחב העירוני בחזית הקדמה. התוצאה הסופית, בשתי מילים: איכות חיים.